News
אתה נמצא כאן: ראשי » מאמרים אחרונים » אופציה גרעינית לשלום

אופציה גרעינית לשלום

עקיבא אלדר

חגיגות יום ההולדת ה-90 של נשיא המדינה, שמעון פרס, החזירו אותי 20 שנה אחורה, אל שיחת הפרידה שקיימתי עמו. סיימתי עשר שנים ככתב המדיני של "הארץ" והתכוננתי לצאת לוושינגטון כראש המשרד של העיתון בארה"ב. ביקשתי מפרס, אז עולל בן 70, לנסח לי במשפט אחד מה הוא מחשיב להישגו הגדול ביותר בכל שנות פעילותו הציבורית. פרס, אז שר החוץ בממשלת רבין השנייה, ירה מיד: "תרמתי לכך שישראל חזקה מספיק כדי לעשות שלום." הבנתי מייד שהחלק הראשון של המשפט התייחס לדימונה, שם, (על פי פרסומים זרים, כמובן) יזם פרס את הקמתו של הכור הגרעיני הישראלי. את משמעות חלקו השני של המשפט – עשיית השלום – הבנתי רק לאחר שבועיים, ב-13 בספטמבר 1993, כאשר צפיתי בו וברבין לוחצים את ידו של מנהיג אש"ף, יאסר ערפאת, על מדשאות הבית הלבן.

כאמור, עשרים שנה חלפו מאז אותה פגישה. היום נראה כי גם "החוזק הישראלי" וגם "עשיית השלום" זה כבר לא מה שהיה פעם. תוכנית הגרעין האיראנית מאיימת לשחוק את מה שמכונה "היתרון האיכותי" של ישראל ולפגוע בביטחונה. גם מצבו של השלום איננו משובב נפש. ועם זאת, החלפתו של הנשיא האיראני מחמוד אחמדינג'אד בחסן רוחאני, והענין הגובר ביוזמת השלום הערבית, פותחים חלון לפרדיגמה חדשה: פירוז גרעיני תמורת שלום כולל. במלים אחרות, להחליף את האיום הישן בתקווה חדשה.

ביוני 2006 גילה פלינט לוורט, מי שהיה האחראי לענייני המזרח התיכון במועצה לביטחון לאומי בשנים הראשונות של ממשל בוש, שארה"ב התעלמה לפחות פעמיים מיוזמות פיוס מצד טהרן. בהרצאה במועצה ליחסי חוץ בניו יורק סיפר לוורט כי באביב 2003, זמן קצר לאחר הפלישה האמריקאית לעיראק, העביר שגריר שווייץ בטהרן לבית הלבן הצעה איראנית לפתוח בדיאלוג עם הממשל בסוגיית הגרעין ובד בבד להפסיק את התמיכה בטרור מחוץ לשטחים הפלסטינים הכבושים ואף לאמץ את עקרונות יוזמת השלום של הליגה הערבית (איראן נמנעה בהצבעה על היוזמה שהתקיימה בשנת 2003 בארגון מדינות האיסלאם).

מספר שבועות לפני גילויו של לוורט, הציג רוחאני, אז נציגו של אייתוללה חמינאי במועצה לביטחון לאומי ולפני כן השליח האיראני לשיחות הגרעין עם המערב, הצעה מרחיקת לכת לפיקוח של סבא"א על מתקני הגרעין האיראניים. במאמר בשבועון טיים (מאי 2006) הוא הזהיר מפני מירוץ חימוש גרעיני במזרח התיכון וציין את "המוסר הכפול" של ארצות הברית, רמז לתמיכתה רבת השנים בסירובה של ישראל לחתום על האמנה לאי הפצת הנשק הגרעיני.

ביום שלישי התקיים דיון ראשון מסוגו בכנסת על הסכנה הטמונה בנשק גרעיני. קודם לכן נאלצו יוזמי הדיון, ראשי התנועה הישראלית נגד הגרעין, ואורחם, חתן פרס נובל לשלום דר' איירה הלפנד, לפרוס את עיקרי הדברים בפני "פקיד ישראלי בכיר", בשל החשש מפני הסכנות הטמונות בעצם קיומו של דיון על נשק גרעיני באזור. יו"ר הארגון, חבר הכנסת לשעבר מוסי רז, אמר לאל-מוניטור בהקשר זה, כי "ברוב מדינות העולם פועלות תנועות לפירוק הנשק הגרעיני, ואילו אנחנו נאלצים להשתמש במטבע הלשון 'על-פי מקורות זרים' כל אימת שהנושא עולה לדיון ציבורי." רז מציין שכללי המשחק השתנו עתה, והמדינות השכנות טוענות שאם לישראל מותר להחזיק בנשק גרעיני – גם הן רוצות. "אם נשק גרעיני בידי ישראל הוא דבר מסוכן", מסכם רז, "הרי שבידיהן של אותן מדינות הוא מסוכן הרבה יותר."

תגובות

כתוב תגובה

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים *

*

Scroll To Top