News
אתה נמצא כאן: ראשי » פרויקטים » פרויקט מאבק בגזענות » מאבק בגזענות - מאמרים » שבוע עצוב לזכויות האדם.

שבוע עצוב לזכויות האדם.

רעיה מיילר.

מדי שנה, ב-10 בדצמבר, אומות העולם מציינות את יום זכויות האדם הבינלאומי. ביום הזה, בשנת 1948, כלקח ממלחמת העולם השנייה והשואה הנוראה, חתמה האסיפה הכללית של האו"ם על מסמך יסוד המעגן את זכויות האדם הבסיסיות ביותר של כל אדם, ללא קשר למינו, דתו, דעתו הפוליטית או צבע עורו. בין הזכויות שעוגנו במסמך הזה הינן הזכות לחיים, לחירות, לשוויון, לבטחון ולהליכים הוגנים בפני בתי משפט. המסמך הזה מכיר בחשיבותו של שיתוף פעולה בינלאומי לצורך מניעת הישנותם של זוועות מלחמת העולם השנייה.

כמה אירוני שדווקא ביום הזה עיגנה כנסת ישראל תיקון חדש לחוק למניעת הסתננות. התיקון החדש מאפשר כליאה, ללא משפט, למשך שנה, של כל אדם שייכנס לישראל מבלי שקיבל אישור לכך.  כמו כן, החוק מסדיר הפעלת מתקן שהייה שבו יוחזקו האנשים שכבר נכנסו לישראל מבלי לקבל אישור, שיהיה פתוח ביום וסגור בלילה. על פי התיקון החדש לחוק על השוהים במתקן, שיכול להכיל כ-3,300 בני אדם, ייאסר לעבוד, הם ייצטרכו להתייצב לספירות במתקן 3 פעמים ביום, והמדינה תספק להם מקום לינה, מזון ושירותי בריאות ורווחה. על פי דברי ההסבר לחוק, החוק החדש נועד להרתיע מבקשי מקלט מאפריקה מלהגיע לישראל, ולמנוע את השתלבותם בחברה הישראלית.

החוק החדש בא להחליף את התיקון הקודם לאותו החוק, שנפסל לפני כשלושה חודשים על-ידי הרכב מורחב של תשעה שופטים בבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע בהחלטה דרמטית, פה אחד, כי התיקון הקודם לאותו החוק, שאישר כליאה של מי שנכנס לישראל שלא כדין לשלוש שנים, ללא משפט, במיוחד של אלה שלא ניתן להחזירם למדינות מוצאם בשל הפרות חמורות של זכויות אדם המתרחשות באותן המדינות, פוגעת פגיעה קשה ואנושה  בחירות, בגוף ובנפש של מבקשי מקלט. השופטת ארבל, שכתבה את פסק-הדין בשם הרכב השופטים ציינה כי: "אסור לנו לשכוח את ערכינו הבסיסיים, הנשאבים מהכרזת העצמאות, ואת חובתנו המוסרית כלפי כל אדם באשר הוא, כפי שהם חרוטים על תבניות הבסיס של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית". השופטת ארבל הוסיפה, כי עניינם של מבקשי מקלט מאפריקה מצדיק פתרון מערכתי הולם, ועד שיימצא פתרון כזה המציאות הישראלית לא תשתנה באופן משמעותי בעקבות שחרורם של כ-1,750 איש ואישה, אשר היו אמורים להשתחרר בעקבות פסק הדין, ואולם חייהם של 1,750 אנשים עשויים להשתנות והם ייצאו מכליאה חסרת פתרון ליציאה לחירות ותקווה לעתיד.

והנה, במקום לחפש אחר פתרון מערכתי הולם למצוקת מבקשי המקלט מאפריקה, ולמצוקת תושבי השכונות שבהם מתרכזים מבקשי המקלט, באה כנסת ישראל, אטמה את אזניה מההחלטה החד משמעית של בית המשפט העליון, וחוקקה חוק חדש, שמקצר את תקופת הכליאה של מבקשי מקלט בישראל, ללא משפט, משלוש שנים לשנה אחת. עד לכתיבת שורות אלה המדינה שחררה רק כ-700 מתוך ה-1,750 הכלואים שהיו אמורים להשתחרר מתוקף פסק דינו של בית המשפט העליון. היתר, צפויים להיות מועברים בימים הקרובים למתקן השהייה הפתוח, שהוא כלא לכל דבר ועניין. אגב, עלות הפעלתו של  המתקן החדש צפויה להיות כחצי מיליארד שקל בשנה.

כליאה של מבקשי מקלט, נוגדת את מחויבויותיה של מדינת ישראל על פי הדין הבינלאומי.  היא פסולה משפטית ומוסרית. את הכסף שעתיד להיזרק על כליאת מבקשי המקלט אפשר וצריך להשקיע בשיקום שכונות המצוקה בישראל שבהן מתרכזים מבקשי המקלט. במקום להמשיך לייבא עשרות אלפי עובדים זרים לישראל מדי שנה, ובאותה הנשימה לאסור על מבקשי המקלט לעבוד, טוב היה לו היתה מדינת ישראל מאפשרת למבקשי המקלט לעבוד ולהתפרנס בכבוד. אבל כנסת ישראל לא חיפשה אחרי הפיתרון ההומני. היא חיפשה אחר הפתרון המהיר והקל.

בשנת 1948, היו אלה היהודים שהתדפקו על דלתות אומות העולם בתחינה למקלט. לרב סורבו. והנה, דווקא ביום שנועד לציין את מחוייבות מדינות העולם לנהוג באופן השונה מזה שנהגו כלפינו באותה העת החשוכה, נהגה מדינת ישראל כאחת ממדינות החושך.

 

רעיה מיילר, עו"ד
מתמחה בזכויות אדם וענייני מעמד והגירה
עובדת במשרד תומר ורשה, עורכי-דין

תגובות

כתוב תגובה

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים *

*

Scroll To Top